פסיקות

ע.א. 2387/06 פלונית נ’ טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ

משרדנו ייצג את אחד הנתבעים בתביעה שנדחתה מחמת התיישנות ע"י ביהמ"ש המחוזי, בהחלטה שחוזקה בהמשך גם ע"י ביהמ"ש העליון. מדובר בתביעתה של תובעת ילידת 1962, אשר בשנת 1980 אובחנו אצלה עיוותים ברחם וממצאים טרום סרטניים, אשר הובילו למסקנה כי התובעת הנה "נערת דס", השייכת לכאורה לאוכלוסיית נשים אשר נחשפו בעת היותן ברחם אימן להורמון אסטרוגן סינטטי. ביהמ"ש העליון אימץ את קביעות ביהמ"ש המחוזי וקבע כי אין די בכך שתוכיח התובעת כי לא ידעה בפועל אלא מוטלת עליה החובה להוכיח כי גם "בזהירות סבירה" לא הייתה יכולה לגלות את העובדה, שכן מדובר באמת מידה אובייקטיבית. ביהמ"ש העליון אימץ את מסקנות ביהמ"ש המחוזי וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שבנסיבות ראוי לקבוע כי חל ס' 8 לחוק. זאת, בין היתר משום שהוכח כי לתובעת נודע על נזקה כבר בשנת 1980, אך עד 1998 לא פעלה לערוך בירורים ולא ניתן לומר כי שקדה שקידה סבירה כנדרש ע"פ חוק.

ע.א. 7852/10 ט.נ. קטין ואח‘ נ’ שירותי בריאות כללית ואח’

משרדנו יצג את אחת הנתבעות בתיק, שירותי בריאות כללית, בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ובהמשך גם ע"י ביהמ"ש העליון.
תביעה זו עניינה טענות ההורים להולדה בעוולה, בגין אי אבחון נטען של תסמונת דאון אצל הקטין במהלך מעקב ההיריון שבוצע לאימו, בסופו נולד הקטין במומו. התביעה הוגשה כנגד קופ"ח לאומית בה נערך מעקב ההיריון, וכן כלפי ביה"ח סורוקה (שירותי בריאות כללית), שם נבדקה אימו של הקטין לקראת סוף ההיריון.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי הנתבעות לא התרשלו כלפי הורי הקטין בעת מעקב ההיריון, ודחה את התביעה. בהמשך הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדחה תוך שביהמ"ש העליון קבע כי לא נמצא בטיעוני המערער טעם מבורר המצדיק התערבות בקביעות עובדתיות שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי, המעוגנות כדבעי בחומר שהוצג לפניו. ביהמ"ש העליון אימץ את קביעות המחוזי כי אמו של הקטין נמנעה מלבצע את הבדיקות הנוספות (השלמת סקירת המערכות ובדיקת אקו-לב עוברי) אף שהופנתה ע"י הרופא הנשים לבצען, וכן אימץ את קביעת ביהמ"ש העליון כי ניתנו לאמו של הקטין הסברים מספקים ע"י הצוות הרפואי בכל הנוגע לביצוע בדיקת מי שפיר. ביהמ"ש העליון קבע כי אין למצוא במקרה דנן התרשלות בהתנהלות של רופאי קופ"ח בכל הנוגע למעקב אחר הריון של אם המערער, משום שזו לא חרגה מסטנדרט ההתנהגות שיש לצפות לו מרופא סביר בנסיבות העניין. אשר לשירותי בריאות כללית, קבע ביהמ"ש העליון כי צדק בימ"ש המחוזי בציינו כי הטענות שהעלו התובעים כנגדה לא היה בהן על-פני הדברים כדי לבסס עילה בנזיקין ומוטב היה על כן שלא להגיש את התביעה מלכתחילה נגד משיבה זו.

תא 10492/97 (מחוזי חיפה) א.ע. (קטין) ואח‘ נ’ שירותי בריאות כללית

משרדנו ייצג את שירותי בריאות כללית, הנתבעת, בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה. עניינה של התביעה הינה טענת לרשלנות רפואית במהלך מעקב היריון שנערך לאם התובעת, במסגרתו אובחן מום סיצטי במוחו של העובר, ובעטיו נולד הקטין במומו, וכאשר הוא סובל מפיגור. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענותינו וקבע כי סטנדרט הטיפול לו זכו התובעים היה טוב ומתאים לשנות ה-80 המאוחרות, ביהמ"ש קבע כי התובעים טופלו בידי טובי המומחים תוך שנעשו כל הניסיונות האפשריים לאבחן את הממצא שנמצא. ביהמ"ש קבע כי ממועד גילוי הממצא הנתבעת הפנתה את התובעים לבדיקות במרפאת המומים ואצל מומחים נוספים מדציפלינות שונות, והתובעים קיבלו הסברים בדבר הסיכונים והסיכויים בהמשך ההיריון נוכח הממצא, ולרבות הסברים בדבר האפשרות להפסקת הריון. ביהמ"ש מצא כי למרות ידיעת התובעים על חומרת המום, החליטו להמשיך את ההיריון תוך שלקחו על עצמם את הסיכון האינהרנטי בהולדת התובע, בידיעה כי זה ייוולד בעוולה. ביהמ"ש הוסיף וקבע כי היוועצות התובעים עם רב חיזקה את החלטתם שלא להפסיק את ההיריון. לבסוף קבע ביהמ"ש כי מצא שגרסת של התובעים לא הייתה אמינה ונראה כי נועדה להטיל אשמה ברופאי הנתבעת חרף הטיפול המסור שניתן להם במרפאת המומים.

ת.א 10869-05-10 (מחוזי ת"א) פרופ‘ יזראלי נ’ התיאטרון הקאמרי

משרדנו ייצג את הנתבע, תיאטרון הקאמרי בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
התביעה הוגשה בטענה להפרת זכויות יוצרים של התובע פרופ' יזראלי ע"י תיאטרון הקאמרי ביצירה המומחזת "עוץ לי גוץ לי" שהוצגה בתיאטרון בשנת 2002. התובע טען כי ההצגה מבוססת על הוראות הבימוי וחלוקת הטקסט לקטעים מדוברים ומושרים מההצגה שעלתה בבימויו ב-1965.ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וקיבל את טענותינו כי מאחר והתביעה הוגשה רק בשנת 2010, התביעה התיישנה. חרף קביעה זו, ביהמ"ש המשיך ודן בתביעה ודחה אותה גם לגופה, נוכח הסוגייה העקרונית אותה היא מעלה והחשיבות בהכרעה שיפוטית בנושא בשים לב להשלכות גם מעבר לעניינם הפרטי של הצדדים. כאמור התביעה נדחתה.

ת.א 31629-05-13 (שלום ירושלים) אבו גאנם שרין ואח‘ נ’ שירותי בריאות כללית

משרדנו ייצג את הנתבעת, שירותי בריאות כללית בתביעה שנדחתה ע"י בית משפט השלום בירושלים.
תביעה זו עניינה טענות ההורים כנגד הצוות הרפואי בביה"ח סורוקה בגין אי מתן הסברים להורים במהלך היריון אודות המום הלבבי החמור שאובחן אצל העובר. ההורים טענו כי לא הוצעה להם כלל האפשרות לבצע הפסקת היריון וככל שהיו מודעים לחומרת המום היו מבצעים הפסקת היריון, שכן מדובר בתובעים שהסכימו לביצוע בדיקת מי שפיר. התובעים סמכו את טענותיהם על היעדרו של רישום מפורש בדבר המלצה שניתנה להורים בעל פה להפסיק היריון וכן רישום של סטודנטית לעבודה סוציאלית בסמוך לאחר פטירת התינוקת ולפיו "לדברי האב אמרו להם שזה מום פשוט שניתן לטפל בו באמצעות ניתוח פשוט. בלידה התברר כי המום חמור מששיערו". לאחר ניהול הליך הוכחות קיבל ביהמ"ש את טענותינו, דחה את התביעה תוך שנקבע, כי הגם שהרשומה הרפואית אינה מתעדת את החלטת ההורים שלא לסיים את ההיריון בהתאם לאפשרות שהוצעה להם, מצא ביהמ"ש על יסוד עדויות הנתבעת כי אכן כך היה, והתביעה נדחתה.

ע.א 2732/10 מסרי מופידה נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה (ביהמ"ש העליון)

משרדנו ייצג את הנתבעת, שירותי בריאות כללית בתובענה שנדחתה ע"י ביהמ"ש העליון.
עסקינן בתביעה לאיחור באבחון תסמונת זנב סוס. התובעת סבלה מכאבי גב ופנתה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח, כשהיא מתקשה לעמוד על רגליה בשל כאבים עזים בברכיים. בבדיקות הדמיה שנעשות לה מתגלים בגבה בלט דיסק קדמי, פריצת דיסק גדולה וכן אצירת שתן משמעותית. התובעת הובהלה לחדר ניתוח, ותחילה מצבה השתפר. זמן קצר לאחר מכן חלה החמרה נוספת ובבדיקות הדמיה נוספות שנערכו נמצאו רסיסי דיסק בגבה, ועל כן התקבלה ההחלטה לנתחה בשנית על מנת להוציא את הרסיסים. הניתוח השני מותיר את התובעת במצב של נכות קבועה, בשל נזק נוירולוגי שגרמו רסיסי הדיסק. בבימ"ש המחוזי דחה את התביעה, וקביעתו אומצה בהמשך ע"י ביהמ"ש העליון, אשר קבע כי התובעת¬ לא הצליחה להרים את נטל הראיה שרמת המיומנות והוותק של הרופאים המנתחים במקרה זה חרגה מן הסטנדרט הרפואי המקובל והראוי, וכי הרישום הרפואי שנערך בעניינה היה ממצה והולם. ביהמ"ש הוסיף כי משלא הוכחה רשלנות או עוולה אחרת, תם התפקיד שממלאים דיני הנזיקין, וסעד לתובעת מצוי אם בכלל, במערכת הרווחה שיוצרים דיני הביטוח הלאומי. כאמור, התביעה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון.

ע.א. 10439/09 פלונים נ’ ד"ר עדי דוידסון (ביהמ"ש העליון)

משרדנו יצג את שירותי בריאות כללית בתובענה שנדחתה ע"י ביהמ"ש העליון.
מדובר בתביעה שהוגשה בעילה של "הולדה בעוולה", כאשר בסוף מעקב היריון שבוצע אצל הנתבעים, נולדה ילדה הסובלת מתסמונת מולדת. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה, בהתבסס על חוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעים, בהן נקבע כי התסמונת לא ניתנת לאבחון טרום לידתי, ובשים לב כי היה מדובר באבחון מורכב וקשה בנסיבות. מאחר וביהמ"ש המחוזי לא דן בעילת הפגיעה באוטונומיה, הוגש ערעור לביהמ"ש העליון בטענה כי גם אם לא ניתן היה לאבחן התסמונת, נוכח ממצאים שונים במעקב ההיריון היה צורך בהפניית האם לבירור גנטי. משלא נעשה הדבר, נטען כי נפגעה האוטונומיה של התובעים. אנו טענו, כי מאחר ולא היה ניתן היה לאבחן את התסמונת, לא היה מקום לבירור גנטי באשר לא ניתן היה להסביר לאם מה שלא היה ידוע ויכול היה להיות ידוע, ומאחר ואין המדובר בתסמונת גנטית. ביהמ"ש העליון הציע לתובעים למשוך את הערעור, אך אלו סרבו. בסופו של יום ביהמ"ש העליון אימץ את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, והתביעה נדחתה.

ת"א 1205/09 (מחוזי ת"א) חרדון חנה ואח‘ נ’ מרכז רפואי רבין קמפוס בילנסון ואח’

משרדנו ייצג את הנתבעים שירותי בריאות כללית וביה"ח בילינסון, בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש השלום, בהמשך הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר נדחה גם הוא. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שעברה שני ניתוחים בעמוד השדרה, האחד במרכז הרפואי רבין קמפוס בלינסון, והשני בבית החולים אסותא, בטענות לרשלנות רפואית, העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה, לרבות בשל עוולת התקיפה.
ביהמ"ש קבע כי לא חלה כל התרשלות בטיפול בתובעת. התובעת סבלה מבעיות קשות בעמוד השדרה, אשר גרמו לה למצוקה לא מבוטלת, אך הניתוחים שעברה לא גרמו למצב זה. לא הוכח כי הנתבעות התרשלו כלפי התובעת לכל אורך התקופה שמאז התחלת הטיפול הרפואי שבוצע לה ועד לאחר הניתוח שבוצע לה בבלינסון. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן למצוא קשר סיבתי בין מצבה של התובעת בין הניתוחים לבין השיתוק ממנה הינה סובלת, ואשר אין הנזק מקורו בניתוחים אותם עברה או בשל פגיעה פיזיולוגית רשלנית במהלך שני הניתוחים. ביהמ"ש קבע כי ככל שיש מי שמבקש להוכיח אחרת מהעולה מהכתוב עליו הנטל. התובעת לא הרימה נטל זה. לבסוף נקבע כי לא אירעה כל פגיעה באוטונומיה של התובעת. כפועל יוצא, נקבע כי גם אין מקום לטענה בדבר תקיפת התובעת במהלך הטיפול אותו עברה בביה"ח בלינסון עת נותחה לכאורה ע"י מי שלא התחייב לנתחה. התביעה כאמור נדחתה גם בהליך הערעור ע"י ביהמ"ש המחוזי.

ת.א (שלום י-ם) 9827/05 מזל אחיאל נ’ בית החולים רמת מרפא

משרדנו ייצג את הנתבעות, ביה"ח רמת מרפא וקופ"ח לאומית, בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש השלום בירושלים.
התביעה הוגשה בעילה של רשלנות רפואית בגין נזקים שנגרמו לתובעת לכאורה כתוצאה מניתוח רשלני להסרת כיס מרה ותיקון בקע טבורי שעברה אצל הנתבעות. ביהמ"ש השלום דחה את התביעה וקיבל את טענותינו. ביהמ"ש קבע כי טענות התובעת בדבר ליקויים ברשומה אינם מבוססים, וגם אם נפלו פגמים כאלה או אחרים ברשומה הרפואית לא ניתן להיתלות באותם פגמים כדי לייצר 'יש מאין' את הרשלנות היכן שזו אינה קיימת. קיומם של הסברים אודות סיכונים וסיבוכים אפשריים בניתוח, שניתנו לתובעת – עולים מעדותה, וניכר שההסברים שניתנו היו מספקים. לאור האמור לעיל, דחה ביהמ"ש את תביעת התובעת.

ת.א (שלום אילת) 2733/01 אסייג אליס נ’ שירותי בריאות כללית

משרדנו יצג את הנתבעת, שירותי בריאות כללית בתובענה שנדחתה ע"י ביהמ"ש השלום באילת.
התובעת ילדה במחלקת היולדות בביה"ח יוספטל. במהלך הלידה קיבלה התובעת אפידורל, הגורם לאלחוש והעדר תחושה ברגליים לזמן מוגבל. לאחר הלידה קראה התובעת לאחות וביקשה לרדת ממיטתה. האחות הושיבה את התובעת במיטה, כשרגליה מחוץ למיטה, ואז עזבה את התובעת במטרה לסגור את חלון החדר. התובעת התרוממה לבדה ונפלה. כתוצאה מנפילה זו שברה את הקרסול. כאמור, ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי לגבי נסיבות האירוע, התקבלה גרסת הנתבעת כי התאונה אירעה כתוצאה מניסיונה של התובעת לרדת לבד מהמיטה. ביהמ"ש קבע כי התובעת הוזהרה אודות הבעייתיות של העדר תחושה ברגליים ואודות הצורך בליווי. כל שהיה עליה לעשות היה לגלות סבלנות ושיתוף פעולה. הנוהל מחייב ניסיון ירידה מהמיטה בליווי אחות בזמן של חמש שעות מהלידה, וכך נעשה בפועל. נקבע כי בהעדר ראיות מצד התביעה על מהות ההרדמה האפידוראלית, השפעתה, נהלים ראויים וכדומה, הנוהל סביר. ביהמ"ש קבע כי הוכח כי הנתבעת קיימה חלקה בכל הקשור לנוהל "ניסיון הירידה" ולא התרשלה כלפי היולדת. כאמור, התביעה נדחתה.

ת.א.3013/07 (שלום ב"ש) ד"ר רואש רוברט נ’ אבו גנם חסן

מדובר בתביעה לרשלנות בטיפולי שיניים אשר במסגרתה משרדנו היה אמון על ייצוג הנתבע. התביעה נדחתה על הסף לבקשתנו. התובע תבע את רופא השיניים שלו בביהמ"ש, בטענה לרשלנות בטיפולי שיניים. עם קבלת התיק לטיפולנו, עלה כי עובר להגשת התביעה התובע חתם על שטר ויתור וסילוק במסגרתו הוא מתחייב כי לא יגיש תביעה לביהמ"ש בגין נזקיו לכאורה. בהתאם, אנו טענו להשתק עילה ולקיומו של חוזה מחייב בין הצדדי. ביהמ"ש קיבל את טענותינו, וקבע כי השטר שנחתם בין הצדדים מהווה חוזה מחייב ויש לכבדו. בהתאם, התביעה כנגד מרשנו, הדחתה על הסף.

ת.א. 55352-04-13 (שלום חיפה) ריקה דיאמנט נ’ ד"ר מוחמד סכראן

משרדנו ייצג את הנתבע, ד"ר סכראן, בתביעה שנדחתה ע"י ביהמ"ש השלום.
התביעה שבנדון החלה דרכה כתלונה שהוגשה ביום 19/3/13 להר"ש ע"י התובעת. ביום 3/8/13 ניתן פס"ד של בי"ד חברים בהר"ש במסגרת הליך בוררות אשר התקיים בין הצדדים. ביה"ד קבע חד משמעית בפסק דינו כי אין כל כשל בטיפול שניתן לתובעת. במסגרת פסק הדין ניתנה אפשרות לצדדים לערער על פסק הדין לבי"ד חברים ארצי בתוך 15 ימים. אף צד לא ערער על פסה"ד בפני בי"ד ארצי של הר"ש. התובעת החליטה לפנות בתלונה למשרד הבריאות לצורך התדיינות נוספת ובחינת טענותיה מול הנתבע. ד"ר משה גורדון, רופ"ש מחוזי בדק את התובעת וטענותיה וקבע כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע. בעקבות קביעה זו של ד"ר גורדון, פנה הנתבע לתובעת והציע להשיב לה תשלום ששולם בגין ביצוע התותבת בלסת התחתונה. התובעת דחתה את דרישת הפיצוי ודרשה פיצוי גבוה יותר. התובעת אשר נענתה בשלילה, ולא הייתה מרוצה ממהלך העניינים, הגישה ביום 30/4/13 תביעה בבית המשפט. אנו הגשנו בקשה לסילוק התביעה על הסף בעילה של קיומו של פס"ד חלוט המהווה מעשה בי"ד. בסופו של יום קיבל ביהמ"ש את כל טענותינו אחת לאחת ודחה את התביעה.

רע"א 8600/12 (ביהמ"ש העליון) משטה שמחה נ‘ ד"ר פיינשטיין ואח’

משרדנו ייצג את אחת הנתבעות – שירותי בריאות כללית, בתובענה שעניינה איחור בגילוי סרטן.
במהלך התיק ובשלב ניהול ההוכחות עלו שאלות משפטיות כבדות משקל אודות המשמעויות הכרוכות בהרחבת חזית בשלבי ההליך, אשר הצריכו ערעור לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון קבע בשבתו כגלגול שלישי כי יש לאמץ את עמדותינו לעניין הרחבת החזית כפי שיפורט להלן. במהלך שמיעת הראיות בתיק, החלה ב"כ התובעת לחקור את המומחה לעניין מעקב לאחר הניתוח. מאחר וטענות אלו לא בא זכרן בכתבי הטענות הקודמים מטעם התובעת, משרדנו עמד על הפסקת החקירה. ביהמ"ש השלום קיבל את החלטתנו, והחקירה הופסקה. התובעת הגישה בר"ע לביהמ"ש המחוזי, אשר קיבל את טענות התובעת, וקבע כי על ביהמ"ש היה לרשום את התנגדות הנתבעות, ולהמשיך בחקירה. משרדנו סבר כי חל עיוות דין במקרה דנן והוגש בר"ע לביהמ"ש העליון. בית המשפט העליון החליט לתת רשות ערעור (למרות שמדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת ביניים דיונית של בית משפט השלום, שברגיל לא ניתנת לגביה הרשות לערער לבית משפט זה) וקבע כי אכן ארעה הרחבת חזית אסורה, ואכן היה מקום להפסקת החקירה, זאת נוכח קביעת ביהמ"ש העליון כי הרחבת חזית בשלב ההוכחות משמעותה לעיתים "התחלת התיק מחדש" בשלב מתקדם ביותר. ביהמ"ש העליון הוסיף וקבע כי הנוהג השיפוטי של "רישום" התנגדויות להרחבת חזית במהלך שמיעת הראיות ללא הפסקת ההליך, הינה פרקטיקה מקובלת וראויה במקרים רבים, אך החיסרון הוא שנותר ספק בשאלה האם אכן לפנינו הרחבת או שינוי חזית, אם לאו. מן הסתם, עדיף שבעלי הדין יידעו אל נכון מה עמדת בית המשפט בסוגיה ועל-פיה גם יכלכלו את המשך חקירת העדים ויתר מהלכיהם, במיוחד אם מדובר בסוגיה שמצריכה חקירות ממושכות.כאמור, הערעור התקבל והתיק חזר לביהמ"ש השלום להמשך שמיעת הראיות.

ע.ע. 26828-09-13 גבאי נ’ ש.ל.ה. (ביה"ד הארצי לעבודה)

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י משרדנו, מטעם מרפאות שיניים כללית סמייל.
מדובר בתביעה שעניינה זכאות למתן טיפול שיניים לתובעת באמצעות הנתבעת. מאחר והתובעת סירבה באופן גורף להעביר טופס וס"ר המופנה לכלל המוסדות הרפואיים, בתיק ניטש מאבק עיקש אודות היקף הויתור על הסודיות הרפואיות וחובת הגילוי המוטלת על בעל דין, הבוחר להגיש תביעתו לביהמ"ש בעילות שונות תוך שבין טענותיו נמצאות גם טענות רפואיות וזכות היסוד של אותו בעל דין לפרטיות – אל מול זכותו של מוסד הרפואי להתגונן הגנה יעילה מפני תביעה שהוגשה נגדו. לאחר שביה"ד האזורי לעבודה, דחה את בקשותינו למתן צו לקבלת טופס ויתור סודיות מקיף, הוגשה בר"ע לביה"ד הארצי, שעניינו טענות עקרוניות בדבר היקף המידע הרפואי אותו יש לחשוף במסגרת הליך משפטי בו מועלות טענות רפואיות. במסגרת הבר"ע עמד משרדנו על המשמעויות מרחיקות הלכת של התגוננות מפני תביעה ללא מלא המידע הרלוונטי, ועל מידת האיזון שיש לבצע בין זכותו של תובע לפרטיות לבין זכותו של נתבע להתגונן הגנה יעילה מפני תביעה שהוגשה כנגדו. ביה"ד קיבל את עמדתנו וקבע כי לנתבעות יש זכות לעיין במלא המידע הרפואי של התובעת מכל תחומי הרפואה השונים, ולא רק מתחום השיניים. ביה"ד סמך קביעתו על המסקנה כי איזון ראוי בין זכותה של המשיבה לפרטיות לבין זכותה של המערערת להתגונן מפני תביעת המשיבה ביחד עם חובתה להעניק למשיבה את הטיפול הראוי והנכון ביותר עבורה, מוביל למסקנה כי יש לאפשר למערערת גישה למידע רפואי כולל ומקיף בעניינה של המשיבה. כאמור, הבר"ע התקבלה.

ת.א. 7529-11-11 (מחוזי חיפה) א.ד. (קטין) נ‘ ביה"ח משפחה קדושה ואח’

עסקינן בתביעה בעילה של הולדה בעוולה, במסגרתה משרדנו ייצג את כל הנתבעים. התביעה נמחקה על הסף בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, עקב בקשה שהוגשה מטעמנו לסילוק התביעה על הסף. לכתב התביעה צורפה חוו"ד בסוגיית האחריות שנערכה ע"י מומחה שעם התמשכות ההליכים חלה במחלה קשה. לפיכך, במהלך דיון שהתקיים בתיק ונוכח הידיעה אודות מצבו הרפואי הקשה של המומחה – הורה ביהמ"ש כי התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובפרק הזמן הזה יגישו גם חוו"ד רפואית חלופית ככל שיהיה בכך צורך. נוכח עמדתנו התקיפה כי לא נתפשר בתיק, התפטר ב"כ התובעים מייצוג והוחלף בעו"ד אחר. עם החלפת הייצוג הוגשו ע"י התובעים מס' בקשות ובהן בקשה לפסול את חוו"ד שהוגשה מטעמנו נוכח כך שהקטין נבדק ע"י המומחית (עוד טרם הגשת התביעה) במסגרת מרפאת המומחית בביה"ח וולפסון ועל כן יש לראותה כ"רופאה המטפלת" ובכך למעשה יש חשש לפגיעה ביחסי רופא מטופל. אנו פעלנו להגשת בקשה למחיקת התביעה משלא הוגשו תצהירים מטעם התביעה ומשלא הוגשה חוו"ד רפואית חלופית וזאת לאחר מס' ארכות שניתנו – ובשים לב לשלל הבקשות שהוגשו מטעם התביעה מהן עלה כי גם בזמן הקרוב לא יעלה בידי התובעים להגיש חוו"ד חלופית תחת חוו"ד של המומחה מטעם התביעה. במסגרת החלטת ביהמ"ש- נקבע כי יש להיעתר לבקשת המחיקה בנסיבות בהן מתנהל התיק 3 שנים ועד היום לא הוגשו מטעם התביעה תצהירים וחוות דעת חלופיות וזאת חרף מס' הארכות שנתנו בעניין. ביהמ"ש בהחלטתו ערך אבחנה בין פסקי הדין אליהם הפנה התובע לבין הנסיבות בתיק זה, תוך שקבע כי בענייננו שעה שלא ידוע כמה זמן יידרש לתובע להביא חוו"ד חלופית נוכח כך שהתברר שאין ברשות התובעים את מלוא הבדיקות הנדרשות, יש להיעתר לבקשת המחיקה שהוגשה על ידנו.משהורה ביהמ"ש על מחיקת התביעה לא היה מקום להידרש ולהכריע בבקשות השונות שהוגשו ע"י התביעה ועם זאת צוין כי הדעת אינה נוחה מהבקשה שהוגשה לפסילת חוו"ד שהוגשה מטעמנו, וזאת מאחר שלא נשמעה מצד הורי התובע כל התנגדות לבדיקת התובע על ידה (גם לא מצד ב"כ דאז) ובנסיבות יש לבחון האם אין בהתנהלות התובע משום "הסכמה מכללא" לבדיקת המומחית והגשת חוו"ד רפואית מטעמה לבקשת הנתבעים. כמו כן צוין שההחלטה בעניין פסילת חוו"ד של המומחית מטעמנו – צריכה להתקבל לאחר קבלת עמדתה של המומחית ובצירוף עמדת לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. כאמור, התביעה נמחקה ונוכח מגבלותיו של התובע, לא נפסקו הוצאות אך הגשת התביעה מחדש הותנתה בתשלום הוצאות.

ת.א. 4574-04-14 (ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א) פלונית נ‘ פלוני

משרדנו יצג את הנתבע בתביעה שהוגשה ע"י פלגשתו בטענה לזכאות למזונות בגין תקופת חייהם המשותפת.
התובעת טענה כי נכפה עליה לחתום על הסכם אשר לא הבינה את תוכנו, בו היא מוותרת על זכויותיה. לטענת התביעה המסמך נעדר כל תוקף משפטי, וגוברת עליו הבטחת הנתבע לכאורה, כי ידאג לה גם אחרי שייפרדו.

הנתבע הכחיש את הדברים וטען כי מדובר במערכת יחסים אינטימית שעלתה על שרטון, מאחר והתובעת החלה נוהגת באלימות כלפיו ובדיעבד הסתבר כי כל העת ראתה בו משום נתבע פוטנציאלי. לטענתו, ההסכם עליו חתמה התובעת, אך מאשר את העובדה כי מעולם לא היה מחויב אליה, ואינו חב לה דבר. זאת ועוד, הנתבע טען כי התובעת למעשה שמרה קבלות מיום הקשר הראשון, מתוך מטרה מכוונת "לבנות" עילת תביעה נגדו בבוא היום.

במסגרת פסק הדין ציין השופט כי המליץ לתובעת למשוך את תביעתה כבר בשלב שמיעת הראיות, אך זו סרבה, מה שלא הותיר ברירה אלא לתן פס"ד. במסגרת פסק הדין קבע כב' ביהמ"ש כי עסקינן בתביעה ש"לידתה בחטא וסופה בדין" והיא "דוגמה ומופת" לניצול לרעה של הליכי משפט.

ביית המשפט לא חסך בתיאורים אודות התרשמותו השלילית מהתובעת, אשר נדמה כי ניצלה את טוב ליבו של הנתבע, ופעלה במשך שנים לבנות לעצמה עילת תביעה נגדו.
ביהמ"ש הוסיף וקבע כי הוא מקבל כי תוכן ההסכם שנערך בין הצדדים משקף באותה עת את העובדה כי הנתבע הרעיף על התובעת מטוב ליבו וזו ניצלה זאת, וכי מדובר במסמך שנחתם ע"י אישה בוגרת המבינה את משמעות מעשיה.
בית המשפט הוסיף וקבע כי גם בהעדרו של מסמך כזה, התנהלותה של התובעת אשר נעדרה כל הגינות ותום לב, שוללת כשלעצמה את זכאותה למזונות. עובדה זו מתחזקת נוכח הקבלות הרבות שצורפו לתביעה, ולרבות על הלבשה תחתונה וגרביים.

לבסוף, התביעה נדחתה במלואה והתובעת חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ש"ח.